<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת בלק סימן ר"צ</h1>
<h2>דף פב:</h2>
ויקרב אל אחיו את המדינית וגו' [במדבר כ"ה]. בפרקי דר' אליעזר [פמ"ז], כל הנשיאים ומשה ואלעזר ופנחס ראו את המלאך המשחית בעם, והיו יושבים ובוכים ולא היו יודעים מה לעשות, ראה פנחס (בן זמרי) [לזמרי] שבא בפרהסיא בזנות אל המדינית, וקנא קנאה גדולה כדלקמן, וחטף הרומח בידו ורץ אחריו ודקרו מאחורי ביצתו יצא הרומח מן קיבה של אשה, לפיכך נתנו לכהן הזרוע והלחיים והקיבה. זרוע על שאימץ זרועו לדוקרו, לחיים על שם [תהלים ק"ו ל'] ויפלל, קיבה ואת האשה אל קיבתה. ואותה הלכה שנתעלמה ממשה נתגלה לפנחס כי שעתו עמדה לו. שנ' וירא פנחס וכי כולם לא ראו, והכתיב לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל, אלא ראה מעשה ונזכר הלכה א"ל לא כך למדתנו רבינו הבועל ארמית קנאין פוגעין בו, אמר שבט ראובן לא דנו ולא מעידו שנ' [בראשית ל"ה] וישכב את בלהה, שמעון לא דנו ולא מעידו שכולם מחייב. אמר לו משה קריינא דאיגרתא איהו ליהוי (קריינא) [פרוונקא] מיד ויקם פנחס מתוך העדה ויקח רומח בידו. ולפי שקינא פנחס נעשו לו י"ב ניסים. הנס הא' שהמלאך סתם את פי שניהם שלא צווחו, שאלו צוחו היו שבט שמעון הורגין את פנחס. השני שלא פירשו זה מזה שהמלאך הדביקן שלא כדרך הפרשים. הג' שכיוון לדקור זכרותו עד שהיה נראה מתוך דיקור לקבותה מאחוריה והיו הכל רואין ומאמינין. הד' שנתארך שן של ברזל עד שדקר שניהם, שלא יאמרו לצרכיו נכנס ולא בעל. הה' שניתן לו כח להגביה שניהם. הו' שניתן כח בעץ הרומח (לקבול) [לסבול] שניהם. הז' שלא נשמטו מן הרומח, הח' שהפכם המלאך בראש הרומח האיש למעלה והאשה למטה כדרך עושים לראות קלונם. הט' שלא הטיפו דם שלא יטמאו את פנחס, שפשוטי(ן) [כלי עץ] אינן מקבלין טומאה. י' שלא מתו שלא יטמאו פנחס באהל המת. י"א שהגביה המלאך את המשקוף עד שהוציא על כתיפו לעין כל. י"ב כשיצא פנחס עמדו כל שבט שמעון עליו לעמוד כנגדו ולפגוע בו עד שבא מלאך ונגף אותם לפניו, כשראה פנחס בא וחבטן בקרקע והתפלל וסילקו שנ' [תהלים ק"ו ל'] ויעמוד פנחס ויפלל שעשה דין כראוי, דאין ויפלל אלא לשון פלילים שהוא דיין. שאל לי ר' שוטמן והלא לא נתכהן פינחס עד שהרג לזמרי [זבחים ק"א ע"ב] א"כ מה נס נעשה לו שלא נטמא. והשבתי לו שבזה נעשה לו נס שלא היה צריך להמתין הזאה שלישי ושביעי כי נתכהן מיד.
